פסק-דין בתיק ע"א 003215/01

כב' השופטת שרה דותן:

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של בית-משפט השלום בפתח תקוה (כב' השופט י' שנלר) מיום 17.7.01 (ת"א 4112/00) לפיה נקבע כי האירוע בו נחבל המשיב, הינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

על-פי העובדות שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא ואינן שנויות עוד במחלוקת, המשיב נפגע במהלך פריקתה של מכולה, באמצעות מנוף, שהיה מותקן על משאיתו של מערער 2, אשר בוטחה על-ידי המערערת 1. מאחר שהמשטח שעליו נפרקה המכולה היה משופע ונתמך ברגליות ברזל, הונחו עליו צינורות על-מנת לישרו.

לאחר שהונחה על המשטח ושוחררו הכבלים, שבאמצעותם חוברה למנוף, החליקה המכולה ומחצה את ידו של המשיב.

באשר לפרק הזמן שחלף, בין שחרור הכבלים להחלקת המכולה, העיד מערער 2, כי הדבר קרה מספר שניות לאחר הנחתה.

בית המשפט, אשר קיבל את גירסתם העובדתית של המערערים, כפי שהעיד עליה מערער 2, קבע כי גם בנסיבות המתוארות על ידו העובדות עונות להגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד.

המערערים לא השלימו עם מסקנה זו ומכאן הערעור שבפנינו.

המסגרת הנורמטיבית

גדר המחלוקת שבין הצדדים מתמקד בשאלה האם המאורע המתואר לעיל נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב.

על-פי חוק הפלת"ד מוגדרת תאונת דרכים כדלקמן:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם ... מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי."

חזקה מרבה זו פורשה והובהרה על-ידי בית המשפט העליון בשורה של פסקי דין.

ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ פ"ד נ(3) 532, 566, הבהיר כב' הנשיא א' ברק כי החזקה "נועדה להחיל את חוק הפיצויים על תאונות הנגרמות בשל שימוש בכוח המוטורי של הרכב שלא למטרות תחבורה אלא למטרות חקלאיות או תעשייתיות."

ובהמשך מוסיף כב' הנשיא (עמ' 567):

"החזקה החלוטה בענין 'ניצול הכח המיכני של הרכב' מכוונת לכל אותם מקרים שבהם הרכב הוא 'רב תכליתי'. זהו רכב אשר על-פי ייעודו המקורי הוא מיועד לא רק לנסיעה (הייעוד התעבורתי) אלא גם לפעולות נוספות - שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית - המנצלות את כוחו המיכני של הרכב."

ברע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' מזל -עבודות מתכת נאצל מיכה אלימלך ואח', פ"ד נו(1) 721, עמ' 727, שב כב' הנשיא ומגדיר את הנסיבות בהן תוחל החזקה המרחיבה:

"למרות ההרחבה הטמונה בחזקה מרבה זו אין היא חלה אלא בהתקיים תנאים מספר: ראשית, אין החזקה החלוטה חלה במקרים שבהם הנזק אירע שלא עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב אלא כתוצאה מהליך גרימה אחר; שנית, החזקה החלוטה אינה חלה מקום שבו הכוח המיכני שנוצל אינו חלק מייעודו המקורי של הרכב; שלישית, החזקה החלוטה אינה חלה אם בעת השימוש וניצול הכוח המכני לייעוד המקורי הלא תעבורתי, איבד הרכב את ייעודו המקורי התעבורתי... לא זו אף זו, גם בהתקיים תנאים אלה עדיין נדרש - והפעם במישור הקשר הסיבתי המשפטי - כי הנזק יהא במתחם הסיכון שנוצר עקב ניצול הכוח המכני בייעוד הלא תעבורתי של הרכב."

בע"א 2606/97, 5168 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' חאלד גאנם ואח', פ"ד נד(1) 297, בעמ' 301, בחן בית המשפט את האירוע באספקלריה של קיומו של קשר סיבתי בין הפעלת הכוח המיכני לתאונה והגיע למסקנה לפיה: תאונה שאירעה בשל פגיעה בכבל חשמלי, שעה שהמערער עסק בגיזום עצים כשהוא עומד על כף טרקטור, לאחר שהורמה ונעצרה במקומה, אינה תאונת דרכים מאחר שניתק הקשר הסיבתי בין ניצול הכוח המכני של הרכב לאירוע המזיק.

"לא ניצול הכוח המיכני של הטרקטור הוא ש'גרם', משפטית, לתאונה. כוח זה הביא אמנם את התובע למצב שבו הוא נמצא על הכף בגובה ארבעה מטרים לצורכי עבודת גיזום, אך הפגיעה בתובע באה מחוטי החשמל ולא עקב שימוש בכוח המנועי של הטרקטור אשר 'תרומתו' התמצתה בכך שהתובע הועלה לגובה ארבעה מטרים."

מסקנה זו נומקה בכך, שהמבחן בדבר קיומו של קשר סיבתי בנסיבות המקרה הוא "מבחן הסיכון" והובהר כי "מבחן הסיכון, תוך שילובו במבחן השכל הישר, ממשיך לעמוד ביסוד דרישת הקשר הסיבתי גם לאחר חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים   (תיקון מס' 8) תשנ"א-1990."

דיון